להאט את הזמן משמש אותנו להתרפא


למה הזמן מאט ברגע של סכנה ואיך זה יכול לשמש אותנו כדי לרפא את עצמנו ולהתגבר על קשיים?


אם חס וחלילה חוויתם סכנה, ולא מדובר רק על רגע של חיים ומוות, אלא רגע שבו מעדתם או נפלתם, או רגע שבו אולי משהו נפל לכם מהיד, אז בוודאי חוויתם האטה של הזמן. הכל באותו רגע נדמה כמו בהילוך איטי.

ההאטה הזאת קשורה לחלק אינטליגנטי יותר במוח הזוחלי שלנו האחראי על ההישרדות שלנו. באותו רגע הזמן מואט כדי שנוכל לעשות את כל התמרונים כדי להיפגע כמה שפחות. לו היינו נותנים לו לעבוד ללא הפרעה, אז בוודאי שהיינו פנויים להקשיב לרחשי ליבנו ולגרום לו לתקשר עם המחשבה שלנו.


האמת שברגע ההאטה צפוי לנו מחזה מרתק של עצמנו כפי שאיננו רואים את עצמנו בדרך כלל. למעשה, זהו רגע מדיטטיבי מופלא.


האפשרות לחזות בעצמנו בזמן קצר שהתארך למעננו, רק על מנת שנראה טוב יותר! אז אל תגידו שאין זמן כי למען האמת הזמן הוא אלסטי ויש לנו אפשרות למתוח אותו ולהאריך אותו או לכווץ ולקצר אותו.

(על זה אכתוב בפעם אחרת).


בטבע נעשה שימוש נרחב בהאטה עד כדי חוסר תנועה למטרה מסוימת. התנועה היא הדבר הראשון ששמים לב אליו. העין קולטת תנועה לפני שהיא רואה צבע או צורה. עצירת כל תנועה היא כלי נפוץ בעולם החיות כדי לחמוק מהעין. הנמר שעומד לצוד איילה הופך לבלתי נראה. החתול שעוקב אחר ציפור מאט את התנועות שלו עד כדי כך שנדמה שהוא לא נושם.


איך זה קשור אלינו?


ברגעים של קושי בחיים שלנו אנחנו לא עוצרים להתבונן, אנחנו עסוקים בלברוח, להאשים, להסיח את הדעת. העניין הוא שזה עושה הרבה רעש ואז מבחינים בנו.

מי מבחין בנו? ‏

במחשבה שלנו אנחנו מוקפים ב'אני' שונים. כל אחד רוצה שתאמינו שהוא הצודק והנכון. כל אחד רוצה לדבר בשמכם. 'אני' אחד ממציא תירוצים למצב שלכם, אחר מאשים, 'אני' אחר פונה למקרר למצוא נחמה בין הפחמימות. וחלק אחר נכנס למיטה ומתכסה בשמיכה. אין שם שקט והקשבה. אלא הרבה רעש.

האפקט דומה לתנועה פתאומית בג'ונגל. כל החיות, הציפורים והזוחלים רואים אותך מיד. הדאגות המורגלות, התלונות, המחשבות הלא נעימות, הצרכים והחרדות תופסים אותך שוב. החיות והציפורים שואגות וצועקות: "תפסנו אותו". וזה הסוף שלנו.


לתרגל באופן רצוני, האטה פנימית זה כמו לגרום לעצמנו להיות ללא תנועה במרחב החיצוני. במטרה שכל אותם מחשבות, דאגות, תסכולים וטינות לא יבחינו בנו.


כשעוצרים להסתכל בכל זה, כשצופים בזה לרגע מהצד, כמו לשבת ולצפות במכוניות הנוסעות מבלי לעלות על אף אחת מהן, הזמן כמו מאט, ומתאפשר לנו לראות יותר, כדי להביע את מי שאנחנו רוצים להיות באמת: היוצרים של החיים שלנו, ולא מי שמגיבים לכל מה שמגיע מבחוץ.

אם לא נגזור לעצמנו רגעים כאלה כדי להיכנס פנימה לתוכנו, נישאר תמיד בחוץ פגיעים לאלימות, לטירוף, לחרדה.


אתם יכולים לתרגל האטה כל יום ולו לדקה אחת. לגרום לעצמכם להיות חסרי תנועה בתוככם. ואז תשמחו לגלות מה באמת חשוב לכם, מה אתם באמת רוצים, איזה פעולות אתם צריכים לעשות כדי לממש את זה. תגלו ברגע הזה כמה הלב חשוב לא פחות מהמחשבה וכמה שיתוף הפעולה ביניהם הוא הכרחי!

לזה קוראים "האינטליגנציה של הלב".


אשמח לשמוע את ההרהורים שלכם :)



Recent Posts

See All